נולדתי ב 10.1.1970, ג' שבט תש"ל בתל אביב.
הבית שגדלתי בו היה חריג בנוף:
זוג אמנים אינדווידואליסטים מצד אחד וציונים אידאליסטים מצד שני – נעמי שמר ומרדכי הורוביץ, ששורשיהם נטועים בחלוצי קבוצת כנרת ובסניף פתח תקווה של האצ"ל, גידלו אותי בשכונת נווה אביבים, שבצפון תל אביב.
הרבה מהשירים שכתבתי נולדו מהפער בין הרעיונות הגדולים שספגתי בבית להיעדרם ברחוב שבחוץ. לקטגוריה הזאת אפשר לשייך את "ברלין", "סלון קטרינג", "כשבאנו הביתה" ואפילו את "רקפות בין הסלעים".
אחרי המסלול הישראלי הרגיל של בית ספר , צבא (תשעה חודשים בקורס טיס ואחר כך שירות כמטיס מזל"ט בחמ"ן), עבודה (חצי שנה כסבל של גליליי בדים ענקיים במתפרה של מפעל לייצור כלי מיטה בדרום תל אביב) וחו"ל (חצי שנה של טיול מחוף לחוף בארה"ב וקנדה), הגעתי ל"רימון", כדי ללמוד בצורה מסודרת את מה שעד אז עשיתי רק מהשמיעה ובשביל הכיף – לנגן ג'אז בפסנתר.
תוך סמסטר אחד ב"רימון", הבנתי שהבשורה שאני יכול להביא לעולם המוזיקה היא לא כג'אזיזסט אלא ככותב ומלחין שירים וצללתי לתוך העולם הזה – צלילה שנמשכת עד היום.
מאז אלבום הבכורה שלי שיצא בשנת 1998, הוצאתי שמונה אלבומי סולו עד היום (2024), כשהאלבום השמיני הוא למעשה פס הקול שמלווה את רומן הביכורים שלי "סיבוב ההופעות של הגולם מפראג".
במשך השנים כתבתי גם לאחרים, ביניהם: חוה אלברשטיין, ארקדי דוכין, איילה אינגדשט וכמובן לאשתי תמר גלעדי. חלק מהשירים שכתבתי כמו "רנה", "יאללה ביי", "האהבה מתה", "רקפות בין הסלעים" ו"עשרים אלף איש", הפכו למוכרים מאוד, אבל אני גאה לא פחות בשירים שמתחבאים בתוך האלבומים כמו "המכתב של רבקה לנעמי", "ילדה כמוך" או "פרארי" למשל, שאותם לשמחתי יש לי הרבה מאוד הזדמנויות לבצע בהופעות ברחבי הארץ.
במשך השנים, לצד הפעילות כאמן, הקמתי את אפליקציית המוזיקה הישראלית "שירי", את פרויקט "האני האחר" שחיבר בין "רימון" לפגועי נפש מעמותת "אנוש" וזכה בפרס פרויקט השיקום הטוב באירופה לשנת 2013 והייתי בעל טור שבועי ב "ישראל היום".
אני מלמד כתיבה והלחנת שירים, בבתי הספר הגבוהים למוזיקה "רימון" ו"מזמור"
לתמר ולי יש שלושה ילדים – ניר, איה ואורי ואנחנו גרים בתל אביב.